הֵ֚מָּה הַיּ֣וֹצְרִ֔ים וְיֹשְׁבֵ֥י נְטָעִ֖ים וּגְדֵרָ֑ה עִם־הַמֶּ֥לֶךְ בִּמְלַאכְתּ֖וֹ יָ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃ (ס)
בית אלהים
וענין התעלמות הנפש ממה שהשיגה קודם אפשר על ב' פנים, אם היא נבראת ונחצבה ממחצבה אז בזמן שניתנה בגוף, היא כנער היולד שאינו זוכר כלל מימי קדם קטנותו עד שיעמוד על השגת חושיו ופעולת כח הדמיון והוא כבן חמש או שש שנים, ואם הנפש היא ברואה מקודם, וכמו שאמרו חז"ל, ובפרט נפשות הצדיקים שנבראו קודם בריאת העולם כמו שדרשו על פסוק (דה"א ד') עם המלך במלאכתו וגו', יהיה ענין ההתעלמות והשכחה ממה שהשיגה קודם כמו הזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והאונס שלה היא היותה נחצבת מתחת כסא הכבוד והסיעו אותה אל קצת אחר הפכיי לה והוא טפת הזרע, וזהו מה שאמרו ז"ל (נדה ל') בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ: